הרב יצחק נריה, ראש ישיבת תורה בציון ויו"ר קרן "אחד לאחד" בנאום תוכחה בכנס ירושלים של עיתון בשבע.

"קחו נא את שתי הישיבות הגבוהות הכי גדולות בציבור שלנו, מרכז הרב והר המור. הוסיפו אליהם את ישיבת ההסדר הכי גדולה כיום, בשדרות, כמה התחילו שם שיעור א'? ביחד? אולי 200. בישיבת חברון גבעת מרדכי לבד! יש 1200 בחורים מהם כ 250  בשיעור א'. כיום בשנת תשע"ו עלינו לצעוק כפי שצעק הרב צבי יהודה זצ"ל: לא איפה ׳שכם׳ שלנו אלא איפה ה'חברון' שלנו?.

הנה נאומו המלא: "אתמול, בכנס ירושלים, הציב שר החינוך יו״ר הבית היהודי נפתלי בנט את היעד הבא לגייסות של הציבור הדתי לאומי "אחיזה ברסן השלטון". "לשם מה לנו שלטון?", שואל הרב יצחק נריה. "מה נגשים אם השלטון יהיה בידינו? אבל לעת עתה, גבירותי ורבותי,  אלו חלומות באספמיה. פופוליזים חסר אחיזה".

נריה הסביר: "כאשר בנימין נתניהו חלם על ה׳שלטון׳ הוא הקים את מכון שלם כמכון מחקר שיציע חלופה רעיונית לאליטה השלטת. ז׳בוטינסקי כתב ספרים, ופיתח תשתית הגותית ורעיונית. מפא״י ומפלגת העבודה, הקימו ספריות, אוניברסיטאות, הוצאות לאור, תרגמו הגות סוציאליסטית ופיתחו תשתית רעיונית. הציבור הדתי לאומי, כך נראה, צועד בדיוק בדרך ההפוכה. במקום להעמיק, לפתח, להרחיב את התשתית הרוחנית והרעיונית שלו הוא הולך ומצמצם אותה. איך אפשר לדבר על שלטון, כאשר "עמוד השדרה הרוחני שלנו" הישיבות הגבוהות, ישיבות ההסדר, הכוללים שלנו נמצאים על סף קריסה מתמדת. נזקקים לחסדי זרים?

כציבור אנחנו מתיימרים להשתלב בכל מקום. אנחנו רוצים להנהיג, להוביל ,ולפקד. בפועל מרוב רצון לרוץ קדימה אנחנו כמו צבא של טקטיקנים חסרי איסטרטגיה. חבורת לוחמי סיירת שהבקיעו עמוק עמוק לשטח האויב אבל אין להם שום צירי אספקה.

מורי ורבותי, כציבור דתי ומאמין, אם לא נבין לעומק את הבעיה, אם לא נפנים שבלי עוצמה רוחנית תורנית אין לנו קיום לא נצליח להנהיג, להוביל, ולבטח לא לשלוט. הסוף יהיה שנאבד את המאחזים שלנו בנסיון לכיבוש המאחזים האחרים.

עיקר הטענה איתה אני מבקש להתמודד, היא בעלת שתי פנים.

1. העדר עתודה רוחנית משמעותית לציבור הדתי לאומי.
2. העדר תמיכה ציבורית, של הציבור הדתי הלאומי, במפעל העצום של הישיבות שלנו.

אני מבקש להתחיל במספרים.

לפי נתונים מחקריים שונים אנחנו הציבור הדתי לאומי על כל גווניו מונים קרוב למליון נפש! כ-15 אחוז מהאוכלוסיה הכללית.

מחקר של מכון גיאוקרטוגרפיה אומד את מספר החרדים ב-2010 ב-736,000 נפש, המחקר משער שב-2022 הם יעברו את המיליון נפש‏ כ-8% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל (מגיל 20 ומעלה) מגדירים את עצמם "חרדים".

כאשר הנתונים מגיעים לעולם התורה, יכול להיות שיש מקום לטעון כלפי אחינו החרדים שיצאו לעבוד! אבל המציאות היא שיש שם עשרות אלפי אברכים ואני לא כאן כדי לדבר עליהם, אלא עלינו.

אבל מה המצב אצלינו? ובכן מתוך אוכלוסיה של מעל מליון נפש אנחנו מדברים בסך הכל על שלושת אלפים אברכים ציונים דתיים!!! זה הכל!!!

אבל אני לא מתכוון להרפות, במסגרת ״קרן אחד לאחד״ אנחנו מכירים כמעט את כל הישיבות הבה נבחן עוד נתון, כמה אברכים יש לציבור שלנו שלמדו מעל עשר שנים בישיבה?

כאלו אשר בעתיד יוכלו להיות מנהיגים, רבני ערים, רבני קהילות, מורי הוראה, ראשי ישיבות, רמי"ם, דיינים, רבנים ראשים לישראל וכו'  אנחנו מדברים על בין 400 לחמש מאות זה הכל!

על כל 2000 איש בציבור הדתי לאומי אנחנו מייצרים בערך רב אחד.

יכול כבוד שר החינוך לדבר על שילטון אבל כבר הקדים אותו משהו קצת יותר חכם, שכבר אחז בהגה השלטון פה בעבר… כוונתי לחכם מכל אדם שלמה המלך במשלי : כט (יח) בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהו

אני מבקש לתת עוד נתון אחד קחו נא את שתי הישיבות הגבוהות הכי גדולות בציבור שלנו מרכז הרב והר המור. הוסיפו אליהם את ישיבת ההסדר הכי גדולה כיום, הישיבה בשדרות, כמה התחילו שם שיעור א'? ביחד? אולי 200.

בישיבת חברון גבעת מרדכי לבד! יש 1200 בחורים מהם כ-250  בשיעור א.

כיום בשנת תשע"ו עלינו לצעוק כפי שצעק הרב צבי יהודה זצ"ל: לא איפה ׳שכם׳ שלנו אלא איפה 'חברון' שלנו?

למה ציבור עם כל כך הרבה עוצמה לא מייצר עולם ישיבתי מפואר?

האם הנוער שלנו פחות מוכשר? ודאי שלא!

האם הנוער שלנו פחות אידאליסט? ודאי שלא!

האם עולם התורה שלנו לא עמוק? ודאי שהוא עמוק!

האם יש לנו גדולי תורה שלנו? כן, אך מעטים מידי.

האם לא הגיע הזמן לחשוב על חיזוק עולם הישיבות לעומק!

"כיצד זה שמתוך כ8000 בנים דתיים שיסיימו כיתה יב השנה יגיעו לישיבות אולי 1700!!!!

אני רוצה לומר פה בפני כולכם יש לנו ראשי ישיבות מעולים ביותר! יראי שמים! תלמידי חכמים עצומים! בעלי מידות נפלאות! אין לנו מה להתבייש בפני אף ציבור! יש לנו רמי"ם נפלאים.

אבל לצערי הרב אין לנו מספיק ציבור שתומך!  אין לנו מספיק עידוד!  גם מי שחשקה נפשו בתורה לא זוכה לאהדה הציבורית הראויה.

כציבור הפסקנו לעסוק בתשתית הרוחנית אנחנו לא מספיק מעודדים מצוינות תורנית, שקידה תורנית, עמקות תורנית?.

אבל עיקר הטענה שלי חברים יקרים היא לא לפוליטיקאים, היא לנו.

אנחנו לא מספיק פותחים את הכיס. כשזה מגיע ליששכר וזבולון אנחנו קמצנים.

הציבור הדתי לאומי יפתח את הכיס כדי לשקם משפחות.  יפתח את הכיס ליהודי שבא לעשות שנור בתפילה.  יפתח את הכיס כדי לתמוך בארץ ישראל ולהיאבק בסרטן ובתאונות דרכים. אבל לתמוך באברכים? להחזיק בעוצמה ישיבות זה כבר קשה!

למה? מנין יהיו לנו רבנים שלנו? איך ייצמחו גדולי הדור משלנו? מי יתמוך בהם יהדות ארה"ב וקנדה? מדוע אני כראש ישיבה צריך לכתת רגלי לניו יורק וטורנטו אבל לא יכול לקבל תמיכה באחד היישובים הדתיים שנמצא באשכולות הגבוהים ביותר של מעמד סוציו אקונומי גבוה.

בדיון של הקרן עם אחד מראשי הישיבה, הציגו בפנינו מקרה של אברך שראש הישיבה העיד על שקדנותו ורצינותו, והעיר שהוא ממש נזקק. אחד מחברי הועדה שאל, האם הוא לא הבן של פלוני? ראש הישיבה השיב כן זה אביו!

שאלנו אותו הרי אביו הוא מעשירי הארץ הוא לא יכול לתמוך בבנו? והתשובה העצובה מיהרה להגיע האבא החליט שאם הבן לומד תורה במקום לבוא לעסק הוא לא תומך בו. השתגענו? אנחנו מענישים את טובי בנינו על רצונם ללמוד תורה?

אחד מתומכי הקרן יהודי אמיד וטוב לב, בוגר ישיבת הסדר מפורסמת סרב לתרום ל״קרן אחד לאחד״, כיוון שאנחנו ידידים ישבתי במשרד שלו ושאלתי אותו למה? תשובתו הממה אותי.

אני תומך בכולל של בעלזא שם אברכים שוקדים על תלמודם!

הייתי בהלם, אין לי שום  בעיה שתתמוך בבעלזא! אבל אני לא מוכן לשמוע שעולם התורה שלנו פחות חשוב! וכי יעלה על הדעת שאברך ששרת כקצין ביחידה מובחרת וחזר ללמוד בישיבה לבוגרי צבא בעלי, פחות שוקד על תלמודו מחסיד בעלזא?  אחרי שיחה ארוכה שכנעתי אותו. אבל טעמה המר של השיחה עדיין בפי.

עם חוסר אמון עמוק כזה ביכולת ההנהגה הרוחנית שלנו האם אנחנו עדיין מחפשים את השלטון, או אולי אנחנו בכלל מחפשים אתונות ואחר כך נמצא מלוכה. אל לנו להרגיש רגשי נחיתות, עלינו לבנות את עולם התורה שלנו עלינו לפתוח את הכיס ולפתוח את הלב ולדעת כי אין שום דרך להנהיג את המדינה ללא עמוד שדרה רוחני איתן.

אני פונה מכאן אליכם: תנו כתף, תשקיעו בעולם התורה הדתי לאומי, עודדו את צמיחתו. נזקוף את קומתנו התורנית, אין לנו מה להתבייש, נתמוך בעולם התורה שלנו ביד נדיבה ואם נהיה ראויים לכך נזכה גם להנהיג את העם.

ואם לשוב לבנט, אין לנו מה להתנצל!

אחים ואחיות שלי אני מפציר בכם.

תנו כבוד לתורה!" סיים נריה את נאומו – תוכחתו.